הנה ארבע עובדות על שלמה שרוני:אחת. שנים רבות לפני "עידן הסלפי", שרוני החזיק מצלמה רוסית "זורקי 4" באחד מכיסי האפוד לכל תקופת המסלול, ותיעד את הפלוגה בשטח. הרבה מהתמונות הקבוצתיות שעוברות עם השנים בין החברים, יצאו מהמצלמה שלו. שתיים. בשנים האחרונות של התיכון, שרוני נזרק מכמה בתי ספר בזה אחר זה והתקבל בקלות לבא אחריו כשקלטו בכל מקום חדש את כישוריו הקוגניטיביים. בבקרים רבים מתוך ימי הלימודים יצא לטיולים רגליים ברחבי הארץ. עד שהתגייס לצבא חרש, יחד עם חברים את כל הארץ ברגל ובטרמפים "לא הייתה פינה שלא הכרתי בהליכה רגלית." שלוש. שרוני, שמילדותו חבש גם כיפה (אותה הסיר לאחר הצבא) וגם משקפיים עבי זגוגית, ידע שהפרופיל שלו לא יתאים…

מדי בוקר מגיע אברהם צוקר אל הציפורים. מכין להן סלט, מנקה, ממלא מים במכלים הקטנים. הן גרות במבנה בעל דפנות רשת הצמוד למדרגות האחוריות בביתו, הבית של חן ושלו, בחדרה. לכלוב שני חדרים וכניסה כפולת דלתות. בחלל הראשי הגדול, עשרות ציפורים קטנות ועדינות-מראה ולידו מרחב קטן יותר לטיפול בהן. ובמרחב הזה ניצב כיסא מוגבה, שהוא יושב עליו. יושב שעה ארוכה ומתבונן בציפורים שלו. הוא עוקב אחר המעוף, אחר הניתורים הקטנים, מתוודע לעומק היחסים בין המינים השונים, מנחש בהצלחה איזו ציפור תגיע ראשונה לאוכל; כשהוא מדבר עליהן הוא דובר שירה, "הן כמו פלא הבריאה. מול עיניי, אני רואה כל נוצה, כל רפרוף." וזה אותו צוקר שהיה משך ארבעים שנה הבעלים של…

את הריאיון קבענו לשעה די מוקדמת בבוקר. אין בעיה, חנן ממילא קם כבר בחמש וחצי. חשבתי שזה רומנטי שהוא קם עם הזריחה, הוא תיקן אותי והזכיר שבחורפים הזריחה מופיעה הרבה אחרי כן. לצורך פגישתנו לקח יום-חופש מעבודתו כמנהל בית אריזה בנתניה ועד שהגעתי תיקן את הגלגלים של העגלה, "כי עוד מעט מתחיל מסיק הזיתים". מזה שנים שהוא מנהל חיים היברידיים: המשק אהוב נפשו ברמת צבי ולצד זה קריירה כמנהל בתי אריזה להדרים. אני מחויבת לעשות איתו סיבוב במושב. בדרך הוא עוצר ליד שני חשמלאים שמטפלים בארון חשמל פתוח, מוזר בעיניו, איך זה שלא ידע מה הם עושים שם. הוא פותח את חלון הרכב ומברר והם עונים לו באי רצון, אבל…