מי אני

התמונה צולמה בערב האחרון לשהותנו באי קאה, ביוון. שהינו שם משך שבוע בקיץ של שנת 2018 לרגל החתונה של בני. לקראת השקיעה נסענו לנקודה ידועה המשקיפה על צוק והים. הבאנו אתנו בקבוק יין וכוסיות מפלסטיק. וכך נפרדנו; נפעמים מצבעי הים והשמיים וצוחקים צחוק טוב מהקלישאה שהיה בה, כמו בכל קלישאה, הרבה קיטש וגם הרבה אמת. הייתי בטוב עם היופי הנדיר שיש באי בארץ רחוקה, עם שלושת בניי, עם היין והגוון הכחול המפורכס של הכוסית. שכחתי לרגע קט שזאת פרידה. ושהחיים.  

היתה בחוויה התמכרות אינטנסיבית למיצוי מלא של הזמן והמרחב. הקשבה לא מודעת ובלתי אמצעית לכל הניואנסים שהקיפו אותי. חוויות כאלה אני מחפשת בראיונות שאני עורכת בבלוג הזה עם חבריי. חבריי הזרים והקרובים מהפלוגה ששירתי בה לפני כ-45 שנים. דו שיח שבו אני נעשית יותר מספרת בזכות בני שיחי, שנעשים יותר ויותר דייקנים לגבי עצמת תחושותיהם.

הכתיבה, סיפורת ושירה מלווה אותי כל חיי. הייתי גם מורה וגם ספרנית ואף עסקתי בתפקידים ציבוריים, אך עיקר הקריירה שלי, התמקדה בעיתונאות, ככתבת בעיתונות הקיבוצית (ובמעריב) ולאחר מכן כעורכת של העיתון הקיבוצי הדף הירוק.

ההשכלה האקדמית שלי בתחום הפילוסופיה והספרות התמשכה על פני שנים לא מעטות, ובשנת 2014 קיבלתי תואר שני מטעם אוניברסיטת חיפה. מאז אני מרצה בבית ותיקי הגיל ומעל במות שונות במרחב הגליל העליון וברמת הגולן ומנחה במעגלי-שיח על רעיונות וספרות. כותבת סיפורים קצרים.

אני גרה בקיבוץ דפנה, נשואה לבארי ואם לשלושה בנים.