-
שלמה גורביץ
בדל"ת אמותיו "את מנסה לראות מאיפה צמחו הערכים ומי השפיע עלי. אף אחד ספציפי לא השפיע עלי. גדלתי לכיוון הזה. עשיתי את זה לבד. ההורים שלי לא הציעו את הכיוון של קריירה צבאית ולא התפעלו מהמסלול שבחרתי. הם אפילו ניסו לחבל. אבל בצבא פשוט, באמצע מלחמת יום כיפור הבנתי שאני לא רוצה להמשיך בשירות קבע." שלמה גורביץ נושא על עצמו כריזמה שקטה, לא מובנת כל כך. אצל חלק מהחברים מתעוררת כלפיו עדיין, עד היום, יראת כבוד מוזרה. כשהם מדברים עליו, מקשיבים לו, מביטים בו. הם קוראים לו גורביץ. הם אומרים גורביץ ומשאירים רווח אחרי השם הזה, וברווח נכנס קוקטייל של חיבה והערכה בחיוך דק ונוסטלגי. את פשר החיוך הזה אני…
-
רפי קלמר
פעם, כשהיינו באמצע שנות העשרים שלנו, היה לרפי קלמר ג'אווה 350, אופנוע לא יקר אבל שנראה טוב "כמו אופנוע אמיתי" כזה שרוסים היו מביאים איתם בשנות השמונים. ומישהו ברחוב ראה אותו ככה באמצע היום, עומד, נשען על האופנוע, ונדלק על האופנוע ושאל אותו אם הוא מוכר. רפי הסתכל לו בלבן של העיניים ובלי להניד שריר בפניו, אמר שכן, שהוא מוכר. האיש שאל בכמה ורפי אמר לו 2000 דולר. והאיש קנה. זה קרה בלי כל תכנון מוקדם, כמו שרשרת של עסקים שקמו (ונמכרו) אחר כך. לגמרי ספונטני. והיום הוא מספר את הסיפור משועשע ונלהב מהלא ייאמן: "עם הכסף שקיבלתי קניתי שני אופנועים. וככה קניתי ומכרתי 13 אופנועים. (הייתי גם מרכיב אותם,…
-
זיכרון לשאול קניג
סְכוּם של זכרונות. מכתב למשפחתו של שאול קניג בעקבות ערב זיכרון שקיימנו לאחר מותו. זה לא היה ערב זיכרון רגיל. לא הייתה שם תמונה של שאול, ולא הוצגו פרטי חייו, צדדים באישיותו. מה שכן היה, הוא סְכוּם של זיכרונות. החותם שהוטבע אצל כל אחד מהמשתתפים; שאול, שבני משפחתו מכירים משך השנים ואוהבים כאיש משפחה, כחבר, כאב, כבעל, כאיש עסקים, כרקדן ריקודי עם ועוד ועוד, היה לנו – בתקופה שבין פברואר 1974 ובין אפריל 1975 – קניג המפקד. מפקד מחלקה שתיים ב"מסלול" שהיה נהוג אז בצנחנים, לאורך כמעט ארבע-עשר חודשים מרגע הגיוס של החיילים, דרך הטירונות, קורס הצניחה, האימונים הקרביים, השמירה בגבולות. המפגש נועד להעלות את זכרו של קניג דרך הסיפורים…