כשהיה בגן הילדים אמרה לאה הגננת לסימה, אמא של רמי הוכמן, שכשיגדל יהיה עורך דין. למה עורך דין? ״כי הוא כל הזמן מגן על הצדק״, הסבירה הגננת. בתקופה ההיא החלה משפחת הוכמן לבנות את חייה בשכונה צנועה בהרצליה בין פרדסים "כשעוד הכל היה קרוב", ואפשר היה ללכת ברגל לגן. גם היום רמי גר בהרצליה, בדירה במתחם מטופח של בתים ודשאים. מהדירה, באחת הקומות הגבוהות המשקיפה מחלונות הסלון אל מראה הים, רמי מנהל רשת קשרים ענפה עם חברות וחברים. אלו קשרים שהוא משמר ובונה ללא סייג וללא תנאים. לפני זמן רב היה נשוי לתקופה קצרה, זה לא צלח. אך הוא ממשיך בחיבורים עם המעגלים הרבים מאוד של אנשים ונשים שהתוודע אליהם…

מדי בוקר מגיע אברהם צוקר אל הציפורים. מכין להן סלט, מנקה, ממלא מים במכלים הקטנים. הן גרות במבנה בעל דפנות רשת הצמוד למדרגות האחוריות בביתו, הבית של חן ושלו, בחדרה. לכלוב שני חדרים וכניסה כפולת דלתות. בחלל הראשי הגדול, עשרות ציפורים קטנות ועדינות-מראה ולידו מרחב קטן יותר לטיפול בהן. ובמרחב הזה ניצב כיסא מוגבה, שהוא יושב עליו. יושב שעה ארוכה ומתבונן בציפורים שלו. הוא עוקב אחר המעוף, אחר הניתורים הקטנים, מתוודע לעומק היחסים בין המינים השונים, מנחש בהצלחה איזו ציפור תגיע ראשונה לאוכל; כשהוא מדבר עליהן הוא דובר שירה, "הן כמו פלא הבריאה. מול עיניי, אני רואה כל נוצה, כל רפרוף." וזה אותו צוקר שהיה משך ארבעים שנה הבעלים של…