בלילה הזה עַסָק יוסי סתוי במיון מכתבים לשכונה שלו עצמו. הוא היה לפני השירות הצבאי, לאחר שסיים בגרות בבית הספר האקסטרני בתל אביב ועבד במשמרות בסניף הדואר ברמת גן. והנה החזיק מולו מעטפה גדולה, סמל חיל האוויר מתנוסס עליה, והנמען: סתוי יוסף. הרגע שבו עמד נסער בעבודת הלילה, בדואר, טרם גיוס, מול שמו על המעטפה הצבאית ובה התוצאות של מבדקי הטיס, הוא זיכרון חי ותוסס. הוא זוכר היטב איך שמואל, מנהל הסניף, בא מאחוריו, הניח יד על כתפו הקפואה מול המעטפה הגדולה והאיץ בו לפתוח. אך הנער הביט במבוגר, אילם וחסר ישע, כי בתוך המכתב היו מקופלות תשובות להרבה משאלות-לב ולהחלטות לא קלות שחרט על ליבו. לב שלמד להקשיח מגיל…

מדי בוקר מגיע אברהם צוקר אל הציפורים. מכין להן סלט, מנקה, ממלא מים במכלים הקטנים. הן גרות במבנה בעל דפנות רשת הצמוד למדרגות האחוריות בביתו, הבית של חן ושלו, בחדרה. לכלוב שני חדרים וכניסה כפולת דלתות. בחלל הראשי הגדול, עשרות ציפורים קטנות ועדינות-מראה ולידו מרחב קטן יותר לטיפול בהן. ובמרחב הזה ניצב כיסא מוגבה, שהוא יושב עליו. יושב שעה ארוכה ומתבונן בציפורים שלו. הוא עוקב אחר המעוף, אחר הניתורים הקטנים, מתוודע לעומק היחסים בין המינים השונים, מנחש בהצלחה איזו ציפור תגיע ראשונה לאוכל; כשהוא מדבר עליהן הוא דובר שירה, "הן כמו פלא הבריאה. מול עיניי, אני רואה כל נוצה, כל רפרוף." וזה אותו צוקר שהיה משך ארבעים שנה הבעלים של…

הבית של שמעון בקצה סמטה שיוצאת מכביש ראשי. עד שמגיעים לסופה של הסמטה עוברים בין בתים חד- קומתיים משופצים באדריכלות עכשווית, גינות נחמדות והרבה כלבים וזוגות אופניים. ואז, נכנסים לתפאורה שונה ומפתיעה. מול הבית של משפחת בן יצחק, מתרחש מעבר כמו בין חללים באולפני יוניברסל בלוס אנג'לס; בית עץ אמריקאי ירוק גבה קומה ובחזיתו רחבה גדולה, זרוקה מעט, בנוחיות שלומפרית שאיננה אופיינית לסביבה אורבנית. ולפתע נשמעות מירכתי החצר, ממש מעבר לגדר של צמחיה גבוהה, באמצע העיר, געיית פרות וריח רפת באוויר. מזה ארבע עשרה שנים, מאז שבאו לגור כאן בעיר שמונה 40,000 תושבים, הפרות האלו הן השכנות של שמעון והגר אשתו. "אנחנו כבר התרגלנו לחיות בתוך הרומנטיקה הזאת", הוא אומר.…