בדל"ת אמותיו (1) עם תום השירות נסעו כמה חברים לטיול שחרור בסיני. נסעו בטרנזיט משך כל היום ובלילה הגיעו לאחד החופים, הוא לא זוכר בדיוק, אולי לדהב. ובבוקר קם מוקדם, לפני כולם, יצא מפתח הבונגלו ועמד לבדו מול הים. "המים הסגולים, השקט. שקט שהיה אפשר לצרוח אותו, דקלים, חול לבן. ככה נראה גן עדן." ובטיול האחרון לחו"ל עם חברתו לפיליפינים, לקחו שניהם ספרי קריאה וקצת אוכל ושכרו קיאק בכמה גרושים "ומקייקים, מקייקים, מקייקים, ותוך חצי שעה מגיעים לאי ושנינו כמו רובינזון קרוזו והחוף לבן כי המים שיטחו בלילה הקודם את החול ואתה אחד עם הטבע". בין שתי תמונות החוף הללו חלפו השנים. הקשר עם אנשי הפלוגה שאיתם היה במסע הראשון…